<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן כ"ז</h1>
<h2>דף כה:</h2>
וכתב ה"ר יונה ז"ל שצריך שתהא זהירה האשה שיהא שלום בינה ובין בעלה ותהא אהובה ורצוייה לבעלה מפני שארז"ל בני המריבה ובני שנואת הלב הם עזי פנים ומורדים ופושעים. ותהא צנועה בטבילתה ותבא דרך צניעות מן הטבילה. וכן תהא צנועה בכל מעשיה ודרכיה כי בשכר הצניעות בניה כשרים וצריכה שתהא נזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה שהמסתכלין בפניה או בידיה יורדין לגיהנם והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה ע"כ. דרשו ז"ל על פסוק נשיתי טובה. זו מטה נאה ואשה מקושטת לתלמיד חכם. פי' כדי שלא יתאוה [ל]אחרת לפי שיצרו גדול משאר בני אדם כמו שארז"ל [סוכה נ"ב ע"א] כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו לפי שיצר הרע מתגרה בו כל היום להחטיאו. נראה מזו שאסור לת"ח להניח לאשתו שתתנול אפילו בימי אבלה כדי שלא תתגנה בעיניו שמא יכופנו יצרו להתאוות לאשה אחרת דומיא לדההיא דאמרו ז"ל [תענית י"ג ע"ב] אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה וכו' וזו נמי אסורה כדי שלא תתגנה ותביא בעלה לידי מכשול תאוה. וכן בכל אשת איש אלא צריך להשמר יותר לתלמיד חכם כמו שכתבנו.
